שדמי נ' בן שגיא לניהול בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה שנייה "לפתוח תיק מחדש", שהינה למעשה עתירתו של התובע לבטל החלטה שניתנה לפני כשנה, בהסכמתו, על מחיקת התביעה.

התובע הוא דייר ברח' הראשונים 7 בתל-אביב, שהוא בניין ישן. "ועד הבית" (נציגות הבית המשותף) התקשר בהסכם עם הנתבעת 1, באמצעות מנהלה הנתבע 2, לשיפוץ חדר המדרגות. השיפוץ לא בוצע להנחת דעתם של הדיירים. התובע הגיש תביעה לבית משפט זה בסכום של 14,000 ₪, מחציתו כספים ששולמו ומחציתו עוגמת נפש. דיון התקיים ביום 9.5.12 בפני כב' השופטת מעין בן ארי. בפרוטוקול הדיון צוין מפי התובע, בעקבות שיחה עם בית המשפט, כי "בית המשפט אומר לי שאיני יכול לתבוע כוועד בית בתביעות קטנות. אני מבקש למחוק את התביעה ואגישה בבית משפט השלום". בהתאם החליט בית המשפט על מחיקת התביעה.

ביום 5.3.13, בחלוף כשנה, עתר המבקש "לפתוח את התיק", שכן מצא פסק דין של בית המשפט המחוזי בר"ע (מחוזי – ב"ש) 629/05 ח. ממרוד בע"מ נ' ועד פרויקט נוף הפארק (9.8.06) (מפי כב' השופט נ' הנדל) שקבע כי נציגות בית משותף כשירה לתבוע בבית המשפט לתביעות קטנות (להלן: הבקשה הראשונה). הבקשה הראשונה נדחתה, תוך שקבעתי כי הבקשה נמחקה לבקשת התובע, וכי אם הוא סבור שניתן להגיש את התביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, פתוחה לפניו הדרך לעשות זאת (להלן: ההחלטה בבקשה הראשונה).

חרף החלטתי האמורה, החליט התובע לשוב ולהגיש בקשה "לפתוח את התיק", זו הפעם השניה. לטענתו הוא כלל לא ביקש למחוק את התביעה, אלא הבין מבית המשפט שיש למחוק את התביעה, ועם הגעתו לביתו גילה באינטרנט שישנם "הרבה ועדי בתים שכן תבעו את הקבלן ע"י נציג שהופיע בתור אחד פרטי". לכן הוא חוזר על בקשתו.

דין הבקשה להידחות.

ראשית, הבקשה היא לשינוי ההחלטה שניתנה בבקשה הראשונה. המדובר בבקשה פסולה דיונית. אם לא שבע התובע נחת מן ההחלטה הראשונה, ניתן לנסות ולערער עליה, אך לא ניתן לשנותה בדרך של הגשת בקשה חוזרת. החלטה שיפוטית מסיימת את הטיפול בבקשה, ואינה מהווה בסיס לוויכוח בין בעל הדין לבית המשפט.

שנית, הרי ש"לפתוח" תביעה אי אפשר. כוונתו של התובע היא לכאורה שההחלטה מיום 9.5.12 תבוטל והתביעה תתברר בהליך הנוכחי. ברם אין לכך כל אפשרות. ההחלטה מיום 9.5.12 סיימה את הטיפול בתיק. אם לא רווה ממנה המבקש נחת – יכול היה להשיג עליה. לעתור לביטולה אי אפשר. ודאי כך כאשר הבקשה מוגשת בחלוף כמעט כשנה מיום מתן ההחלטה, ואף שלטענת התובע עצמו הוא גילה מיד עם הגעתו לביתו, לפני כשנה, כי לא היתה דווקא מניעה לנהל את התביעה.

בשולי הדברים יוער כי לא ברורה כלל ועיקר התעקשותו של התובע לשכנע את בית המשפט לאפשר לו "לפתוח" את התיק הנוכחי, במקום להגיש תביעה חדשה אם הוא סבור שיש ביכולתו לעשות כן. כאמור בהחלטתי הראשונה, אם הוא סבור שהוא יכול להגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, הוא רשאי לעשות זאת. תביעתו נמחקה, ולא נדחתה, קרי: אינה מקימה מעשה בית דין. אין כל מניעה עקרונית להגיש תביעה חדשה (בהנחה, כמובן, שהיא כשרה מכל בחינה דיונית אחרת). התובע מתפרץ אפוא לדלת פתוחה.

סוף דבר: הבקשה נדחית. כפי שקבעתי כבר בהחלטתי בבקשה הראשונה: אם רצונו של התובע בכך, פתוחה לפניו הדרך ליזום הליך חדש, וזה ייבחן בעיתו.

המזכירות תשלח העתק החלטתי למבקש.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ג, 14 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: